<h1>הרוקח הלכ' חסידות</h1>
<h2>דף יט:</h2>
שורש קבלת חכמים וסוד ומוסר ומשפיל רוחו. הבא לקבל דברי חכמים כמו שותה בצמא את דבריהם ויש להשפיל רוחו לשמוע מן הקטן כגדול כדאי' בספרי מנין שאם שמע אדם מפי קטן שיהיה בעיניו כשומע מפי חכם וכו' ת"ל אשר אנכי מצוה אתכם דברי חכמים כדרבונות וגו' נתנו מרועה אחד ואמר בפ' א' דברכות העוב' על דברי חכמים חייב מיתה ואמרי' בחלק ובערכין כי דבר ה' בזה אפי' דבור אחד ועל דבריהם נכרת ברית כדאמרינן בנדרים ואמרינן בפ' ג' דברכות (ד' י"ט) כל מה שאמרו חכמים אסמכיינהו על לאו דלא תסור מכל הדברים אשר יגידו לך ימין ושמאל בספרי אפי' נראין בעיניך על ימין שהו' שמאל ועל שמאל שהוא ימין שמע להם, ותנן והוי מתאבק בעפר רגליהם וכששמע מעט חוזר כמה פעמי' כדאמרינן בע"ז (ד' י"ט) צייד הרמאי יחרך משבר כנפיו, בספרי אם שמור תשמרון תלמיד למד שנים או שלשה דברים ביום נמצא עשיר לאחר זמן וקובץ על יד ירבה ר' ישמעאל או' נפש רעבה כל מר מתוק מוציאה קמח בפני עצמה סובין בפני עצמה קיבר בפני עצמה כך יושב ושונה איש פלוני מתיר איש פלוני אוסר ר"ע או' שתה מים מבורך תחלתו אינו יכול להוציא טפת מים כך מי שלא למד בתחלתו אלא מה שמכניסין בתוכו ונוזלי' מתוך בארך, לבסוף באין תלמידי' ולומדים ממנו יפוצו מעינותיהם חוצה, ואמרי' בפ"ב דע"ז (ד' ל"ה) כי טובים דודיך מיין עריבים עלי דברי דודים מיינה של תו' ואמרי' בכל התלמו' איידי דאתייה מדרשא אקדמה כמו בריש יבמות דקודשא ב"ה אמ' שמעתא מכולהו רבנן במס' חגיגה וכן בריש גיטין (ד' ו') אביתר בני כך הוא אומר ובתנחומא ר"א בני אומ' פרה בת שתים, ואמרי' בברכות אגרא דשמעתתא סברא ואמ' לפום צערא אגרא, בפ"א דברכות (דף ה') ואתנה לך את לוחות האבן זו תורה והתורה זו משנה והמצוה זו מצות אשר כתבתי אלו נביאים להורותם זה תלמוד מלמד שכולם נתנו למשה בסיני ובכריתות בפ' אמרו לו (דף י"ג) ולהורות אלו הוראות את כל החוקים אלו המדרשו' אשר דבר ה' זה הלכה ביד משה זה תלמוד הרי קבלת חכמי' כל התורה אם אינו יכול ללמוד תלמוד ילמוד מדרשים או מקרא או חומש רק שלא ישב בטל ודברת בם ולא בדברים בטלים כדאמרי' ביומא (ד' י"ט) ובספרי למוד מדרש הלכות ואגדות כי לא על הלחם לבדו זה מדרש כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם אלו הלכות ואגדו' כי אם שמור תשמרון אם שמור אדם מד"ת כשם שראשוני' מתקיימין כך אחרונים מתקיימין לעשות' למד אדם תורה הרי מצוה אחת למד ושמר ועשה הרי אין למעלה הימנו רצונך שתכיר את מי שאמר והיה העולם למוד האגדה שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם. בתורת כהנים אם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה תשמרו ועשיתם הלומד לעשות אם לא תשמעו ולא תעשו כל שאינו לומד אינו עושה לסוף מואס באחרים לסוף מואס בחכמים לסוף אינו מניח אחרים לעשות לסוף אינו מודה במצות שנתנו למשה בהר סיני לסוף כופר בעיקר בפ' בתרא דברכות (ד' ס"ג) בשעת המפזרים כנס בשע' המכנסים פזר יפוצו מעינותיך חוצה וקיים מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם הולך אל חכמים יחכם וקיים קבלת חכמים לשמוע דבריהם ותוכחותם ומנהגם זהו סוד ואת ישרים סודו לדמות דבר ולפלפל ולהשוות הכל. לאחד מאלף תגלה סודך מה שידעו שנים אפשר להסתיר שלשה ידעו הכל נאמן רוח מכסה דבר סוד חכמים שומע מוסר וימנע מלעשות עוד על כן יקבל מוסר באהבה הוכח לחכם ויאהבך כדאמרי' בערכין (ד' ט"ז) החזק במוסר אל תרף יסר בנך ויניחך שמע בני מוסר אביך.
<h2>דף לט.</h2>
שורש נקיות מחטא ומקנאה ומאיבה. צריך אדם לנקות עצמו מכל חטא כך כשהאדם מהרהר אחר החטא ששולט בו יצר הרע הוא בוער כאש ומסיר ממנו חשק בוראו ואין בלבו טוהר כי אם יצר מחשבות לבו רע מנעוריו רק רע כל היום עקוב הלב מכל ואנוש הוא כי לב האבן הוא רוח זנונים אמר נבל בלבו אין אלהים לכך אמר דוד לב טהור ברא לי אלהים מכלל דאיכא טמא כדאמר בפ' טרף בקלפי (דף ל"ט) ונטמאתם בם ונטמתם העבירה מטמטמת ומטמאה ונטמאתם בם נכתם עונך לב טהור ברא לי זהו שרש נקיות מחטא הרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ומן הדומה לדומה פרי החטא היא הרהור' פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה לכך ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר בפ"א דע"ז (ד' כ') פרי מחשבותם ואם ישתרש רוח זנונים בקרבם אל זר בקרבו ויתלכלך על רמ"ח איברים ותהי עונותם על עצמם עון במלואו רמ"ח עי"ן וי"ן נו"ן בגמטריא רמ"ח ואם פגע באדם מנוול זה יקרא קריאת שמע שיש בו רמ"ח תיבות רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם, בפ"א דברכות (ד' ה') וחשוב בתגבור' היצר מתקות העבירה וצוף הנאה מועטת מגניבה וניאוף מים גנובים אחריתה מרה כלענה סופה בבאר שחת ואם אמנע ממנה סוף להנחילני לעולם הבא יראת האל הוא העד כי שמרתי דרכי ה' ואשתמרה מעוני ביראת ה' מבטח עוז זכור את בוראך בימי בחורותיך הוא בראך הלא הוא אביך קנך הוא עשך והוציאך מבטן אמך והאכילך והלבישך והנעילך אל תהי כפוי טובה אל תחטיא את בשרך ולבך אל ימהר ועצור רוחך פן יביאך במשפט ויהיה עד ממהר וכל העולם ישמעו חרפתך ויגלה חרפתך בקהל נגד כל העולם וידונך על מעשיך באש לא נופח על כן שמע בני מוסר אביך נקה עצמך מכל חטא אל יקנא לבך בחטאים ואל תכניס קנאה בלבבך כי הקנאה תמותת האדם ומוציאין אותו מן העולם ועצמותיו נרקבים ורקב עצמות קנאה קנא במעשים הטובים לעשותם אם ראית חכם חשוב הוא חכם ממני ויתירה מעלתו אעשה כמוהו, ואם הוא קטן בחכמה חשוב הוא נידון כשוגג ואני נידון כמזיד כי אני חכם וחדל מחטא ואם הוא גדול בשני' חשוב זכיותיו מרובין ואם מעט בשנים חשוב עונותיו מועטים ואם הוא כמוך בחכמה ובשנים חשוב הוא צדיק ממני כי פשעי אני אדע ואם הוא עשיר ממך חשוב יש לאל ידו ליתן צדקות יותר ממני ואם דל הוא ואין ידו משגת חשוב מפני דלותו הוא עניו ושפל רוח ממני אל תזוז מלכבד בני אד' ללמוד ממעשיה' הטובים, והוי דן את כל האדם לכף זכות הדבק בחכמים הולך אל חכמים יחכם, יהי ביתך בית ועד לחכמים, קבל תוכחותם ושמע לתורתם שמור מצותם לעשותם הרחק איבה מלבבך כי האיבה מונעת כל הטוב מלעשות ואינה נותנת לחשוב כל דבר טוב מונעת טעם באכילה ומסירה התנומה וכיוון הלב בעת התפלה ועל כן סור מרע ועשה טוב וקנה לב טוב העבר רצונך מפני רצון בוראך ואז טוב לך.
בני שמע מוסרי וקח אמרי בלבבך ויהיו נגד עיניך תמיד בהתהלכך נצור בקרב לבך ויהי נועם לנפשך טוב אחרית דבר מראשיתו חשוב ציץ פורח לערב ימולל ובורח אם היום נותן ריח למחר סורח אם לבך בורח יהא הולך כאורח למי אתה טורח ומטוב קורח סוף תהא מר צורח ועל כן תהיה ממרח וטוב היות זורח משמש וירח נקי כפים שלא תגזול ולא תחטא בידך ובר לבב שלא תטנף לבבך ולא תסורו אחרי לבבכם ונקי מכל מחשבות און בנכליהם בל יעלו על לבבכם מחשבות נדנוד עבירה וכן תנקה נפשך.
שורש קדושת הייחוד ושמו ומרכבה וסודותיו. קדש עצמך במותר לך ובכל דבר וטוב לך. קדש עצמך ומחשבותיך וחשוב הייחוד במי אתה בוטח ולמי תעבוד מי רואה בך מי יודע מעשיך ולמי תשוב. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, כי ה' אלקיך הוא אלהי האלקים ואדני האדונים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד אתה הרא(ו)ת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה', ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין, אם תדרשנו ימצא לך, אין כמוך אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, "אנחנו "אחודיך "לבודיך "עבדיך "זבודיך "רבודיך, חייבין לדעת יחודך, להכיר כבודך. אתה לבדך, אנחנו עדיך, אין בלעדך, שמך הנכבד מעיד שמותיך, סהדיך יהוד היה הוה יהיה בהודך אמת אתה ראשון ואחרון לבדך אתה הוא עד שלא נברא העולם בוועודיך אתה הוא משנברא העולם במחמדיך, אתה הוא בעוה"ז בגדודיך, אתה הוא לעוה"ב עם ידידיך, מעולם ועד עולם אתה אל במהודיך, וכל העולמים הם בידך, מלא כל טובים דודיך, לך דומיה תהלה יעידו חסדיך, אין לדמותך למעבדיך, מה דמות לערוך נגדך, מי ראה לידע סודיך, מי בא עדיך, הכל תראה נגדך, אשתחוה לך אהובך למאמירך, יהוד אלהינו יהוד אח' איחדך. כל חכם לב יש לו לדעת בשביל מדעו לכל הפחות קצת ייחודו אמת "יחוד "השם "וסוד "הבורא אין כח לדרוש לידע מה הוא, כי לא ראהו כל חי לא מלאך לא שרף ולא נביא, כי הכל נברא והוא ברא כל הוא היוצר הוא הבורא הוא אחד ואין שני לו ומי ראהו, על כן אין לדמותו לכל דמיון ולכל מראה, כי כל דבר שיש לו מראה יש לו גבול וקץ. אבל הבורא אין לו קץ לא למעלה ולא למטה ולא לד' רוחות לא ראש ולא סוף לא לחכמתו ולא ליכלתו, אך כח מעשיו הגיד לעמו להודיע גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, הלא בעת אחד וברגע אחד יקראו ויתפללו לפניו כל יצוריו כל אחד ואחד נגע לבבו וצרותיו, ועונה לכל אחד וא', ידוע תדע כי הלא קרוב לכל קוראיו וישמע, על כן החכם עיניו בראשו, בני שמע לדברי ואל תיגע לחשוב מה הוא כי לא תוכל לידע דבר מהבורא והוא לא נברא היה הוה יהיה מה דמות תערכו לו אל מי תדמיוני ואשוה כי כל דמות הנוצרים אין ביוצר וכל דמיון הברואים אין בבורא וכל צלם העשויה אין בעושה אם יתקבצו כל הנבראים חכמים נבונים וידועים לא יוכלו לכוין הכל בהויתו על כן ה' שמו אך נבין במדעינו יחד כי יהוד אלקינו יהוד אחד אלקי אברהם אלקי יצחק אלהי יעקב המיוחד לאהבהו נשתחוה לו לעובדו בפחד על כן נפשי אויתיך בלילה זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך כשבא אברם הוא אברהם כשראה את הפלגה חשב איך היה תחלה טרם כל והוא היה בן מ"ח ועסק ג' שנים לבדו עד שאמר לו הקב"ה עסוק עם שם בן נח בן חכם ישמח אב שבשמים וחשב אברהם מיוצרו אשר יצרו ואיך יצר העולם עד שחשב ועשה ברייתא וקראה ספר יצירה וחקר וראה והבין וחקק וחצב וצירף ויצר וחשב ועלתה בידו לסוף נגלה עליו אדון כל והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אוהבי ושמו בני וכרת לו ולזרעו ברית עולם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה וקרא עליו כבוד ה' בטרם אצרך בבטן ידעתיך ולמד ברייתא הנקראת ספר יצירה ואמר דע וחשוב יצור והעמד דבר על בוריו וחשב ויצר על מכונו כי הוא היוצר ובורא לבדו ואין זולתו. ומדתו עשר שאין להם סוף, עשר ספירות בלימה בלום לבך מלהרהר בלום פיך מלדבר ואם רץ לבך שוב למקום דע וחשוב שהאדון יחיד והיוצר אחד ואין לו שני ולפני א' מה אתה סופר פי' כשתחשוב בלבבך על בורא עולם היאך חכמתו למעלה למעלה עד אין קץ ועמוק עמוק למטה עד אין סוף, בס' יצירה עשר שאין להם סוף עומק ראשית עומק אחרית עומק טוב עומק רע עומק רום עומק תחת עומק מזרח עומק מערב עומק צפון עומק דרום ואדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולן על זה אמר החכם וראיתי את כל מעשה האלקים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אל ישיאך לבך להרהר בעשר ספירות שמניתי רחוק מה שהיה עמוק עמוק מי ימצאנה לבך אל ימהר להוציא דבר אם רץ לבך שוב למקום כהרף עין והשתחוה לו כי הוא אחד ואין שני לו הכנע בשבירת לב לפניו ולפני אחד מה אתה סופר א' היא ראש לכל החשבונות והיא יחידה ולפניה אין מנין והופכת לפניה (א) מן האותיות שהא' פתוחה לימינך וכולן הפוכין לשמאלך ככה לא תדע כלפי אחד להעמיק ראשית לדרוש תחלות היה כל הימים ולהעמיק אחרית יהיה לעולם ולהעמיק טוב שמחשב להיטיב לטובים ולהרע לרעים איך מטיב ואיך מריע איך שוכן בטוב אורך שעורו וכמה גדולה והיאך הוא בעובי הרקיעים ובחושך וכמה תשבחותיו וכבוד על מעלותיו שמטיב ומריע ועת טוב ללדת ועת למות שגוזר על בריותיו וחכמותיו ועסקיו ורום ותחת וד' רוחות וכי אם עד תכלית שדי תמצא הן רעם גבורותיו שיוצא כתיקונו אין אתה יכול לעמוד מי יתבונן הזאת ידעת מני עד אין לך לדרוש אלא מני שים אדם עלי ארץ כדאיתא בבראשית רבה בגדול ממך אל תדרוש ברחוק ממך אל תחקור במופלא ממך אל תדע במכוסה ממך אל תדרוש במה שהורשית התבונן ואין לך חקרי נסתרות כי אם למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ אמר ר' לוי למה נברא העולם בב' מה ב' סתום מכל צדדין ופתוח מצד אחד כך אין לך רשות לדרוש מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, אמר ר' תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך בראת את העולם בראשית ברא אלקים לא בעמל ולא ביגיעה אלא בדבר ה' שמים נעשו. ואמרינן בפ"א דברכות ברכי נפשי את ה' שאמר דוד כנגד הקב"ה והנשמה שדומין בה' דברים זהו ברכי נפשי שדומה להקב"ה הבן בחכמה כי הוא מלא כל ונעלם מעין כל ואינו נראה ואין לו סוף וחכם מאליו ואין דבר נעלם ממנו בקרבך הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ותראה שכינתו ברומו של עולם כדאמרינן בחגיגה בפ' אין דורשין (י"ג ע"א) ומלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם ובמנחות בפ' הקומץ (דף כ"ט) דבי רב דחטרי לגגי' דחית כלו' דחי ברומו של עולם ובפ' ערבי פסחים (דף קי"ח) יושב ברומו של עולם כמו נשמה על המוח.
בריש מדרש משלי ומושב יקרו בשמים ממעל ושכינת עוזו בגבהי מרומים הוא אלקינו ואין עוד אחר אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשכנה באחרית גם שם ידך תקחני. בבראשית רבה אמר ר' אוניא בר סוסיא פעמים שאין העולם ומלואו מחזיק אלהותו ופעמים שהוא מדבר בין שערות ראשו מועט מחזיק את המרובה גושו הנה צמצמן בין בדי ארון הוו יודעין כי אל חי בקרבכם בפ"א דמגילה (דף י') מקום ארון אינו מן המדה בריש תורת כהנים את השמים ואת הארץ אני מלא ראה חיבתן של ישראל שגרמו לכבוד המרובה בין שני הכרובים. בבראשית רבה וירא אלקים את כל אשר עשה העליונים והתחתונים בסקירא אחת העוה"ז והעוה"ב קרוב ה' לנשברי לב שויתי ה' לנגדי תמיד בחלום אדבר בו והוא באחד ומיוחד ברא העולם כלו ברצון חפצו נפשו אותה ויעש ולא שלא ברצונו בדבר ה' שמים נעשו הבורא אינו צריך למקום ומכון כי היה קדם כל היות ואין קירות והקורות חוצצין לפניו כי לא היה בורא דבר שהוא מזיק כנגדו יתברך היוצר ובורא הכל דק מכל דק נפלא ונעלם וחבוי וספון כל דבר בריאה אין שוה לבורא אין שייך בו שיעור וקצב ולא אורך ולא רוחב ולא דמות ולא צורת גולם ולא דיבוק ולא איברים ולא צל ולא אור ולא דמות ולא צורה ולא סיבוב וכפי רצונו משמיע קול לפני כבודו המברך המדמה עצמו כפי צורך השעה יהוד' שמו יוד הא וו הא בגמטרי' הוא יחיד וכן בא"ת ב"ש מצפ"ץ בגימט' הבורא הוא ההוה בכ"ל הבורא אין לו דמות וצורה ולא מקרה ולא גוף ושתף וסמך ודבק ואין צריך לכלום ולא למעון ולא למקו' ואין דבוק למקום וממלא כל השמים והארץ והים והאויר וכל העולמים ואין שייך בו לא עמידה ולא ישיבה ולא הליכה ולא סמיכה והוא חי בכחו ויכלתו כל הימים ואין לו נידנוד ולא יגיעה ולא פעולת כל הוא בורא כל בלא יגיעה ובלא עמל כל מיני הנבראים וכל עין לא תשורנו ולא שזפנו והוא הבורא כי היה טרם כל מכין וקדם לכל ראשון לכל חי וקים גדול וגבור ונורא מלך מהולל ומשובח ואין בו לא תוספת ולא מעוט ולא חסרון ולא יתרון אין קץ להוויתו החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא לתבונתו אין מספר לגדולתו אין חקר הבורא רואה את הכל עין רואה ואוזן שומע על כן איזה צנוע הצנוע בבית הכסא כדאמר בפ' הרואה (ברכות ס"ב ע"א) וכששוכב עם אשתו כדאמר בנדה (דף ט"ז) וכשהוא יחיד בבית כר"י בפ' כל כתבי הקדש (קי"ח ע"ב) וכקמחית ביומא (מ"ז ע"א) זהו והצנע לכת עם אלקיך במופלא ממך אל תחקור אין לך עסק בנסתרות זה כריש ברייתא דס' יצירה האב היוצר על מכונו הוא יוצר ובורא כל לבדו ואין זולתו ובברייתא אחרת אם רץ לבך שוב למקום שכך נאמר והחיות רצוא ושוב פי' כשתחשוב בלבך על בורא עולם מה הוא והיאך חנייתו בכ"מ ומעשיו בלום וסתום פיך מלדבר ולבך מלהרהר הסר המחשבה מלבך יאסרנו לבך למחשבה זאת חושה ומהר ואל תהרהר ושוב לייחוד מקומו של עולם לעבודתו וליראתו כחיות הקודש כשרוצין לזקוף קומתם מיד כופפין מאימתו מאימת שכינה ושבין ומשתחוין כך סבב לבך מלהרהר ועל דבר זה נכרתה ברית שלא לחשוב באלהותו שאין כל חכמים יכולין לידע הצור לחשוב "יוצר "הכל "והוא "הבורא האמן באלהותו כי הוא אחד "יחיד "הבורא "ומראה "הכבוד כפי רצונו וחפצו הצורה המופלא מנושאה מוזהרה מוצהרה מובדקה מחושקה ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וקראו השכינה ופעמים רואה בלא צורה כי אם אורה בלי ראות לכל יצירה ושומע הדבור ורואה החזון מראה מופלאה ויאמר ראיתי את ה' את לרבות כבודו וכפי הנראה לעין כבודו גדלו גדול אדונינו ור"ב כ"ח בגימטריא רל"ו כי רל"ו אלפים רבבות פרסאות הוא והפרסא אלף אלפים באמה שלו והאמה ארוכה זרזות וטופח וזרת כמלא העולם ושמים בזרת תכן ומזרוע לזרוע ע"ז אלפים רבבות פרסאות תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו הפרסא ד' אלפים אמה והאמה ד' זרזות וכפי חפץ הבורא מראה בכבוד ומשה ראה יותר מן הזוהר הגדול משאר נביאים ובתוך מראה דמימות ביד הנביאים אדמה כפי נהוג קדושתו ומראה דמיונו כחפץ גזירותיו פעמים דמות אדם ופעמים דמות אחר כפי חפצו מראה מכבודו כצבאות חיילות דבוקים יחד ה' צבאות ופעמים גופין מוחלקים ה' אלהי צבאות ופעמים בני אלקים נקראים ופעמים עירין קדישין והדיבור בא כמפי הכבוד הגדול הזהר פן תכזב עליו השמר לך ושמור נפשך מאד פן תחטיא את בשרך לומר עליו חליקת אברים מה דמות תערכו לו כי לא ראיתם כל תמונה ומה שכתוב ויראו את אלקי ישראל הכבוד ראו וכבוד למעלה ההוד הגדולה לא חזוהו ואין עין יכולה לראותו שאם יהרהר קצת מיד מת וכל הנביאים מראה באספקלריא שאינה מאירה בדמות כמו זקן רואה הנמוך כגבוה והאחת כשתים זהו אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע כמו מראה, ומשה ראה יותר הבוהק אבל כלפי למעלה לא ניתן לו רשות לראות. ובמדרש ויקרא רבה כל הנביאים ראו מתוך ט' מראות ומשה רבינו מתוך אחת רבנן אמרין כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת ומשה רבינו ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת ותמונת ה' הביט. בפ"א דברכות (י' ע"א) מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית ומנין שהקב"ה מניח תפילין פי' מראה מכבודו באובנתא דליבא וירא יעקב כי יש שבר במצרים ולבו ראה הרבה ויעבור ה' על פניו, מתוך כבודו ראה כשנתעטף כשליח ציבור, ור' ישמעאל ראה אכתריאל יה ה' צבאות בראיית הלב כמיכה וכישעיהו אבל משה ראה כבונת הלב באור צח. בספרי פה אל פה אדבר בו במראה ולא זה במראה הדבור כי לא יראני האדם וחי ר"ע אומר כמשמעו וחי אלו מלאכי השרת וחיות הקודש. ר"א אומר וחי אינו רואה אבל רואה בשעת מיתה לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. ובספרי בתחילתו וחי בחייהן אינן רואין אבל רואין הן בשעת מיתתן ר"ע אומר וחי חיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד אמר ר"ש בן יוחי אף מלאכי השרת שחייהן חיי עולם אינן רואין את הכבוד כי בשעת מיתה פוקח עיניו ונותן רשות לעין לראות הוד שכינתו היאך ממלא את כל העולם כולו ויושב ודן את החולה כדאיתא בשבת (דף י"ב) ובנדרים (דף מ') והיינו כל העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי השכינה בפ"א דקדושין (דף מ') ובחגיגה פרק אין דורשין (י"ג ע"ב) אפילו סנדלפון שקושר כתרים לקונו אינו יודע מקומו ברוך כבוד ה' ממקומו במקומו לא נאמר מכלל שאינן יודעין מקומו כל שלא חס על כבוד קונו המסתכל בקשת מראה הכבוד סביבו כמראה הקשת ומה שאמר דמות כבוד ה' ולא שיש לו פרצוף אלא שלא יתבהל הנביא כי לא ראיתם כל תמונה תמונה בגי' פרצו"ף אד"ם כמה דמיונות ראו בסיני פנים בפנים בפסקתא הבורא אין לו כנוי אלא ברצון נפשו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו כי אלהים קדושים הוא כי ה' אלהיך אש אכלה הוא. באלפא ביתא דר"ע קרוב ה' לנשברי לב שכל שבורי לב חביבין לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שמרוחקין מן השכינה ל"ו אלפים רבבות פרסאות שרפים עומדים ממעל לו והנביאים רואין מתוך הדיבור המראה ודבר מה יראני ושמואל ירא מהגיד המראה אל עלי ה' במראה אליו אתודע כרובים בגי' מרא"ה כבו"ד. במדרש תדשא שנים כרובים כנגד ה' אלהים יהוד שמו משמעותו היה הוה ועתיד להיות ליראה את הש"ם הנכבד בגי' ליראה ד' אותיות ומהללים לשם תפארתך בגי' ארבע האותיות יהוה באת בש מצפץ מצפץ בגי' ברחמים יהוד זו מדת הרחמים ה' ה' אל רחום וחנון יוד ה"א ו"ו ה"א אלף דלת נון יוד בגי' זה הוא הרחמנות ד"א בגי' את"ה בעוה"ז ובעוה"ב אלהים בגי' זה דיין אלהינו בגי' הדן יחידי דעו כי ה' הוא האלהים אלהים במלוי אלף למד הי יוד מם כמו באת בש השם מצפץ אהיה אשר אהיה כמו אהיה בכל ע"ת ד"א בכל צרה ה' עמכם ודאי כמו אהיה באת בש אהיה באת בש ודאי שמן תורק שמך כמו ד' אותיות שמך וכל השמות יוצאין משם הנכבד ב"ה וב"ש ספר המרכבה וספר מעשה בראשית וס' יצירה וס' שמות וס' הכבוד אין לכתוב בס' הזה וסודות חמשים שערי בינה ואלפא ביתא יהיה לך לעבדיך סוד ה' ליראיו ואת ישרים סודו הזהירנו הבורא ליחדו פעמים ה' אלקינו ה' אחד בקבלת הלב האמנתו ולא בשמיעת האוזן בכיון נקבלהו באלוה זה אלקינו ולהאמין שהוא אחד ויחוד שמו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וגו' הוא קדמון וחי לעולמים ואין לו שותף והוא אחד ואין לדמותו אל דמות וצורה ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ומה דמות תערכו לו ומשמותיו ומשבחיו ומעשיו נוכל לידע כי אין כמוהו ב"ה וב"ש.
קדש עצמך במותר לך ובכל דבר וטוב לך כמו בפ' אלו טריפות (דף מ"ד) איזהו חכם הרואה טריפה לעצמו ובמס' יו"ט (כ"א ע"ב) בר"ג שמחמיר לעצמו ומקיל לאחרים ואמרי' בכל דוכתי אדם חשוב שאני וכן יפת תואר לא דברה תורה אלא כנגד היצר כדאמרינן בפ"א דקדושין (דף כ"א) ונענש דוד באבשלום כדאמרי' בסנהדרין (דף כ"א) אמאי לא דרשת סמוכין קדש עצמך במותר לך וזהו ויותר מהמה בני הזהר. אל תשבע שבועת אמת בויקרא רבה ר' יונה אמר אפי' על האמת וכן אוכלי טהרות כמו במס' חגיגה (דף י"ח) בגדי עם הארץ מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. ובמס' נדה (ל"ח ע"א) חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן כי מיום רביעי ואילך פן יולידו בשבת וכן ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכן ייחוד דפנויה שגזרו סנהדרין ובפ' בתרא דקדושין (דף ע"א) ובע"ז (דף ל"ו) וכן הרחק מפתח ביתה וכן בע"ז (דף כ') ונשמרתם מכל דבר רע שלא יסתכל אפי' בפנויה וכן בפ"ב דשחיטת חולין (דף ל"ז) גבי יחזקאל שלא אכל כל ימיו בשר כוס כוס מעולם אע"פ שמסוכנת מותרת וכן לא הרהרתי ביום אפי' על אשתי שלא אבא לידי קרי בלילה. בתנחומא ותצא דינה בת לאה שנו רבותי' לא תצא אשה בכבול לרשות הרבים אמרו אפי' בחול אינה יוצאה לרשות הרבים מפני שהעם מסתכלין בה שלא ניתן תכשיטין לאשה אלא להתקשט בתוך ביתה שאין נותנין פירצה לפני הכשר ברית כרתי לעיני וגו' על אחת כמה וכמה כל עיקר לא היה מסתכל באשת איש לכך כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה אמר רבי לוי זוכה לכהנים לובשים בגדי כהונה גדולה ועשית משבצות זהב ואמר בפ' ד' דנדרים (דף כ') כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה כדי שלא יתן עיניו באחרת אעפ"כ ישמש פנים כנגד פנים שהאשה נהנית בין שדי ילין ואהבת לרעך כמוך בפרק בתרא דמגילה (דף כ"ח) לא הקפדתי בתוך ביתי וכן לא השתנתי במקום שהתפללתי והרבה פרישות תני סיעות בני אדם המהלכין בדרך ופגעו בהם לסטים ואמרו תנו לנו א' או נהרוג כלכם יהרגו כלם ייחדו להם אחד ימסרו אותו ואל יהרגו כלם עולא בר קושר תבעתיה מלכתא ערק ואזל ללוד גבי ר"י בן לוי אתון ואוקפן מדינתא אמרין אי לא יהביתון לי נחרב מדינתא סלק רבי יהושע בן לוי ויהב להון הוה אליהו זכור לטוב מתגלי עלוי לא אתגלי עלוי צם כמה יומין ואתגלי עליה אמר למסורות אנא מתגלי א"ל ולא משנה עשיתי א"ל ולא משנת חסידים הרי חסיד יש לו להניח אף דבר המותר ר' אבא בר' זבינה הוה מחייט גבי חד ארמאי ברומי אייתי ליה נבילה אמר ליה אכול ואי לא קטלינא לך אמר ליה אי בעית מקטל קטול ירושלמי דנדרים פ' קונם ר' יונתן הוה ציים כל ערובות ריש שתא ר' אבא ציים כל ערובת שבת ר' זעירא אמר תלת מאוון צומין אית דאמר תשע מאוון לא חש על מגילת תענית לא ידע ואשם ונשא עונו ר' יוסי הגלילי אומר הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע על אחת כמה וכמה מי שבא לידו עסק עבירה וידע ואם כך ענש מי שבא לידו ספק עבירה על אחת כמה וכמה ישלם שכר מי שבא לידו ספק מצוה ר' מנחם בר' יוסי אומר הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מביא מעילה וחומש ומביא אשם בשתי סלעים צא וחשוב כמה פרוטות בשני סלעים קרוב לאלפים א"כ ענש הכתוב את השוגג על אחת כמה וכמה שהוא משלם שכר לעושי המצוה ר"י אומר אם בא נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים צא ולמד מאדם הראשון שלא נצטוה אלא על מצות לא תעשה שעה אחת ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו עליו לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות אם מדת הפורענות מועטת כך מדה טובה השב מן הפגולים ומן הנותרות והמתענה ביום הכפורים על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות ר"ע אומר הרי הוא אומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיים עדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להביא את השלישי להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה עאכ"ו שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה רבי אומר הרי הוא או' ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים וגו' ואם הכתוב ענש למי שבא לו ספק נפש אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים עאכ"ו שתנתן לו נפשו ר' אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה למען יברכך קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא יודע אמור מעתה סלע היתה צרורה לו בכנפיו ונפלה לו ומצאה עני הלך ונתפרנס בה הרי הכתוב קבע לו ברכה ר"ש אומר מי גם בכם ויסגור דלתים ולא תאירו מזבחי חנם שני דברים משמשין את הגוף ואין נמנעין לעשותן ואין נוטלין עליהן שכר ומה דברים שאין נוטלין שכר לא עשיתם עמי חנם. עאכ"ו דברים שנוטלין עליהם שכר. ביומא (ל"ט ע"א) והתקדשתם והייתם קדושים אם מקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה.
<h2>דף מז.</h2>
שורש קדושת הייחוד ושמו ומרכבה וסודותיו. קדש עצמך במותר לך ובכל דבר וטוב לך. קדש עצמך ומחשבותיך וחשוב הייחוד במי אתה בוטח ולמי תעבוד מי רואה בך מי יודע מעשיך ולמי תשוב. שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך, כי ה' אלקיך הוא אלהי האלקים ואדני האדונים האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד אתה הרא(ו)ת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד למען דעת כל עמי הארץ כי ה' הוא האלקים אין עוד כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד ומשפט וצדקה בארץ כי באלה חפצתי נאם ה', ואתה שלמה בני דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה, כי כל לבבות דורש ה' וכל יצר מחשבות מבין, אם תדרשנו ימצא לך, אין כמוך אלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת, "אנחנו "אחודיך "לבודיך "עבדיך "זבודיך "רבודיך, חייבין לדעת יחודך, להכיר כבודך. אתה לבדך, אנחנו עדיך, אין בלעדך, שמך הנכבד מעיד שמותיך, סהדיך יהוד היה הוה יהיה בהודך אמת אתה ראשון ואחרון לבדך אתה הוא עד שלא נברא העולם בוועודיך אתה הוא משנברא העולם במחמדיך, אתה הוא בעוה"ז בגדודיך, אתה הוא לעוה"ב עם ידידיך, מעולם ועד עולם אתה אל במהודיך, וכל העולמים הם בידך, מלא כל טובים דודיך, לך דומיה תהלה יעידו חסדיך, אין לדמותך למעבדיך, מה דמות לערוך נגדך, מי ראה לידע סודיך, מי בא עדיך, הכל תראה נגדך, אשתחוה לך אהובך למאמירך, יהוד אלהינו יהוד אח' איחדך. כל חכם לב יש לו לדעת בשביל מדעו לכל הפחות קצת ייחודו אמת "יחוד "השם "וסוד "הבורא אין כח לדרוש לידע מה הוא, כי לא ראהו כל חי לא מלאך לא שרף ולא נביא, כי הכל נברא והוא ברא כל הוא היוצר הוא הבורא הוא אחד ואין שני לו ומי ראהו, על כן אין לדמותו לכל דמיון ולכל מראה, כי כל דבר שיש לו מראה יש לו גבול וקץ. אבל הבורא אין לו קץ לא למעלה ולא למטה ולא לד' רוחות לא ראש ולא סוף לא לחכמתו ולא ליכלתו, אך כח מעשיו הגיד לעמו להודיע גבורותיו וכבוד הדר מלכותו, הלא בעת אחד וברגע אחד יקראו ויתפללו לפניו כל יצוריו כל אחד ואחד נגע לבבו וצרותיו, ועונה לכל אחד וא', ידוע תדע כי הלא קרוב לכל קוראיו וישמע, על כן החכם עיניו בראשו, בני שמע לדברי ואל תיגע לחשוב מה הוא כי לא תוכל לידע דבר מהבורא והוא לא נברא היה הוה יהיה מה דמות תערכו לו אל מי תדמיוני ואשוה כי כל דמות הנוצרים אין ביוצר וכל דמיון הברואים אין בבורא וכל צלם העשויה אין בעושה אם יתקבצו כל הנבראים חכמים נבונים וידועים לא יוכלו לכוין הכל בהויתו על כן ה' שמו אך נבין במדעינו יחד כי יהוד אלקינו יהוד אחד אלקי אברהם אלקי יצחק אלהי יעקב המיוחד לאהבהו נשתחוה לו לעובדו בפחד על כן נפשי אויתיך בלילה זכרתיך על יצועי באשמורות אהגה בך כשבא אברם הוא אברהם כשראה את הפלגה חשב איך היה תחלה טרם כל והוא היה בן מ"ח ועסק ג' שנים לבדו עד שאמר לו הקב"ה עסוק עם שם בן נח בן חכם ישמח אב שבשמים וחשב אברהם מיוצרו אשר יצרו ואיך יצר העולם עד שחשב ועשה ברייתא וקראה ספר יצירה וחקר וראה והבין וחקק וחצב וצירף ויצר וחשב ועלתה בידו לסוף נגלה עליו אדון כל והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו וקראו אוהבי ושמו בני וכרת לו ולזרעו ברית עולם והאמין בה' ויחשבה לו צדקה וקרא עליו כבוד ה' בטרם אצרך בבטן ידעתיך ולמד ברייתא הנקראת ספר יצירה ואמר דע וחשוב יצור והעמד דבר על בוריו וחשב ויצר על מכונו כי הוא היוצר ובורא לבדו ואין זולתו. ומדתו עשר שאין להם סוף, עשר ספירות בלימה בלום לבך מלהרהר בלום פיך מלדבר ואם רץ לבך שוב למקום דע וחשוב שהאדון יחיד והיוצר אחד ואין לו שני ולפני א' מה אתה סופר פי' כשתחשוב בלבבך על בורא עולם היאך חכמתו למעלה למעלה עד אין קץ ועמוק עמוק למטה עד אין סוף, בס' יצירה עשר שאין להם סוף עומק ראשית עומק אחרית עומק טוב עומק רע עומק רום עומק תחת עומק מזרח עומק מערב עומק צפון עומק דרום ואדון יחיד אל מלך נאמן מושל בכולן על זה אמר החכם וראיתי את כל מעשה האלקים כי לא יוכל האדם למצוא את המעשה אל ישיאך לבך להרהר בעשר ספירות שמניתי רחוק מה שהיה עמוק עמוק מי ימצאנה לבך אל ימהר להוציא דבר אם רץ לבך שוב למקום כהרף עין והשתחוה לו כי הוא אחד ואין שני לו הכנע בשבירת לב לפניו ולפני אחד מה אתה סופר א' היא ראש לכל החשבונות והיא יחידה ולפניה אין מנין והופכת לפניה (א) מן האותיות שהא' פתוחה לימינך וכולן הפוכין לשמאלך ככה לא תדע כלפי אחד להעמיק ראשית לדרוש תחלות היה כל הימים ולהעמיק אחרית יהיה לעולם ולהעמיק טוב שמחשב להיטיב לטובים ולהרע לרעים איך מטיב ואיך מריע איך שוכן בטוב אורך שעורו וכמה גדולה והיאך הוא בעובי הרקיעים ובחושך וכמה תשבחותיו וכבוד על מעלותיו שמטיב ומריע ועת טוב ללדת ועת למות שגוזר על בריותיו וחכמותיו ועסקיו ורום ותחת וד' רוחות וכי אם עד תכלית שדי תמצא הן רעם גבורותיו שיוצא כתיקונו אין אתה יכול לעמוד מי יתבונן הזאת ידעת מני עד אין לך לדרוש אלא מני שים אדם עלי ארץ כדאיתא בבראשית רבה בגדול ממך אל תדרוש ברחוק ממך אל תחקור במופלא ממך אל תדע במכוסה ממך אל תדרוש במה שהורשית התבונן ואין לך חקרי נסתרות כי אם למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ אמר ר' לוי למה נברא העולם בב' מה ב' סתום מכל צדדין ופתוח מצד אחד כך אין לך רשות לדרוש מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור, אמר ר' תנחומא כי גדול אתה ועושה נפלאות אתה אלקים לבדך בראת את העולם בראשית ברא אלקים לא בעמל ולא ביגיעה אלא בדבר ה' שמים נעשו. ואמרינן בפ"א דברכות ברכי נפשי את ה' שאמר דוד כנגד הקב"ה והנשמה שדומין בה' דברים זהו ברכי נפשי שדומה להקב"ה הבן בחכמה כי הוא מלא כל ונעלם מעין כל ואינו נראה ואין לו סוף וחכם מאליו ואין דבר נעלם ממנו בקרבך הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, ותראה שכינתו ברומו של עולם כדאמרינן בחגיגה בפ' אין דורשין (י"ג ע"א) ומלך אל חי רם ונשא שוכן עליהם ובמנחות בפ' הקומץ (דף כ"ט) דבי רב דחטרי לגגי' דחית כלו' דחי ברומו של עולם ובפ' ערבי פסחים (דף קי"ח) יושב ברומו של עולם כמו נשמה על המוח.
בריש מדרש משלי ומושב יקרו בשמים ממעל ושכינת עוזו בגבהי מרומים הוא אלקינו ואין עוד אחר אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך אשכנה באחרית גם שם ידך תקחני. בבראשית רבה אמר ר' אוניא בר סוסיא פעמים שאין העולם ומלואו מחזיק אלהותו ופעמים שהוא מדבר בין שערות ראשו מועט מחזיק את המרובה גושו הנה צמצמן בין בדי ארון הוו יודעין כי אל חי בקרבכם בפ"א דמגילה (דף י') מקום ארון אינו מן המדה בריש תורת כהנים את השמים ואת הארץ אני מלא ראה חיבתן של ישראל שגרמו לכבוד המרובה בין שני הכרובים. בבראשית רבה וירא אלקים את כל אשר עשה העליונים והתחתונים בסקירא אחת העוה"ז והעוה"ב קרוב ה' לנשברי לב שויתי ה' לנגדי תמיד בחלום אדבר בו והוא באחד ומיוחד ברא העולם כלו ברצון חפצו נפשו אותה ויעש ולא שלא ברצונו בדבר ה' שמים נעשו הבורא אינו צריך למקום ומכון כי היה קדם כל היות ואין קירות והקורות חוצצין לפניו כי לא היה בורא דבר שהוא מזיק כנגדו יתברך היוצר ובורא הכל דק מכל דק נפלא ונעלם וחבוי וספון כל דבר בריאה אין שוה לבורא אין שייך בו שיעור וקצב ולא אורך ולא רוחב ולא דמות ולא צורת גולם ולא דיבוק ולא איברים ולא צל ולא אור ולא דמות ולא צורה ולא סיבוב וכפי רצונו משמיע קול לפני כבודו המברך המדמה עצמו כפי צורך השעה יהוד' שמו יוד הא וו הא בגמטרי' הוא יחיד וכן בא"ת ב"ש מצפ"ץ בגימט' הבורא הוא ההוה בכ"ל הבורא אין לו דמות וצורה ולא מקרה ולא גוף ושתף וסמך ודבק ואין צריך לכלום ולא למעון ולא למקו' ואין דבוק למקום וממלא כל השמים והארץ והים והאויר וכל העולמים ואין שייך בו לא עמידה ולא ישיבה ולא הליכה ולא סמיכה והוא חי בכחו ויכלתו כל הימים ואין לו נידנוד ולא יגיעה ולא פעולת כל הוא בורא כל בלא יגיעה ובלא עמל כל מיני הנבראים וכל עין לא תשורנו ולא שזפנו והוא הבורא כי היה טרם כל מכין וקדם לכל ראשון לכל חי וקים גדול וגבור ונורא מלך מהולל ומשובח ואין בו לא תוספת ולא מעוט ולא חסרון ולא יתרון אין קץ להוויתו החקר אלוה תמצא אם עד תכלית שדי תמצא לתבונתו אין מספר לגדולתו אין חקר הבורא רואה את הכל עין רואה ואוזן שומע על כן איזה צנוע הצנוע בבית הכסא כדאמר בפ' הרואה (ברכות ס"ב ע"א) וכששוכב עם אשתו כדאמר בנדה (דף ט"ז) וכשהוא יחיד בבית כר"י בפ' כל כתבי הקדש (קי"ח ע"ב) וכקמחית ביומא (מ"ז ע"א) זהו והצנע לכת עם אלקיך במופלא ממך אל תחקור אין לך עסק בנסתרות זה כריש ברייתא דס' יצירה האב היוצר על מכונו הוא יוצר ובורא כל לבדו ואין זולתו ובברייתא אחרת אם רץ לבך שוב למקום שכך נאמר והחיות רצוא ושוב פי' כשתחשוב בלבך על בורא עולם מה הוא והיאך חנייתו בכ"מ ומעשיו בלום וסתום פיך מלדבר ולבך מלהרהר הסר המחשבה מלבך יאסרנו לבך למחשבה זאת חושה ומהר ואל תהרהר ושוב לייחוד מקומו של עולם לעבודתו וליראתו כחיות הקודש כשרוצין לזקוף קומתם מיד כופפין מאימתו מאימת שכינה ושבין ומשתחוין כך סבב לבך מלהרהר ועל דבר זה נכרתה ברית שלא לחשוב באלהותו שאין כל חכמים יכולין לידע הצור לחשוב "יוצר "הכל "והוא "הבורא האמן באלהותו כי הוא אחד "יחיד "הבורא "ומראה "הכבוד כפי רצונו וחפצו הצורה המופלא מנושאה מוזהרה מוצהרה מובדקה מחושקה ומראה כבוד ה' כאש אוכלת וקראו השכינה ופעמים רואה בלא צורה כי אם אורה בלי ראות לכל יצירה ושומע הדבור ורואה החזון מראה מופלאה ויאמר ראיתי את ה' את לרבות כבודו וכפי הנראה לעין כבודו גדלו גדול אדונינו ור"ב כ"ח בגימטריא רל"ו כי רל"ו אלפים רבבות פרסאות הוא והפרסא אלף אלפים באמה שלו והאמה ארוכה זרזות וטופח וזרת כמלא העולם ושמים בזרת תכן ומזרוע לזרוע ע"ז אלפים רבבות פרסאות תנו עוז לאלהים על ישראל גאותו הפרסא ד' אלפים אמה והאמה ד' זרזות וכפי חפץ הבורא מראה בכבוד ומשה ראה יותר מן הזוהר הגדול משאר נביאים ובתוך מראה דמימות ביד הנביאים אדמה כפי נהוג קדושתו ומראה דמיונו כחפץ גזירותיו פעמים דמות אדם ופעמים דמות אחר כפי חפצו מראה מכבודו כצבאות חיילות דבוקים יחד ה' צבאות ופעמים גופין מוחלקים ה' אלהי צבאות ופעמים בני אלקים נקראים ופעמים עירין קדישין והדיבור בא כמפי הכבוד הגדול הזהר פן תכזב עליו השמר לך ושמור נפשך מאד פן תחטיא את בשרך לומר עליו חליקת אברים מה דמות תערכו לו כי לא ראיתם כל תמונה ומה שכתוב ויראו את אלקי ישראל הכבוד ראו וכבוד למעלה ההוד הגדולה לא חזוהו ואין עין יכולה לראותו שאם יהרהר קצת מיד מת וכל הנביאים מראה באספקלריא שאינה מאירה בדמות כמו זקן רואה הנמוך כגבוה והאחת כשתים זהו אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע כמו מראה, ומשה ראה יותר הבוהק אבל כלפי למעלה לא ניתן לו רשות לראות. ובמדרש ויקרא רבה כל הנביאים ראו מתוך ט' מראות ומשה רבינו מתוך אחת רבנן אמרין כל הנביאים ראו מתוך איספקלריא מלוכלכת ומשה רבינו ראה מתוך איספקלריא מצוחצחת ותמונת ה' הביט. בפ"א דברכות (י' ע"א) מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית ומנין שהקב"ה מניח תפילין פי' מראה מכבודו באובנתא דליבא וירא יעקב כי יש שבר במצרים ולבו ראה הרבה ויעבור ה' על פניו, מתוך כבודו ראה כשנתעטף כשליח ציבור, ור' ישמעאל ראה אכתריאל יה ה' צבאות בראיית הלב כמיכה וכישעיהו אבל משה ראה כבונת הלב באור צח. בספרי פה אל פה אדבר בו במראה ולא זה במראה הדבור כי לא יראני האדם וחי ר"ע אומר כמשמעו וחי אלו מלאכי השרת וחיות הקודש. ר"א אומר וחי אינו רואה אבל רואה בשעת מיתה לפניו יכרעו כל יורדי עפר ונפשו לא חיה. ובספרי בתחילתו וחי בחייהן אינן רואין אבל רואין הן בשעת מיתתן ר"ע אומר וחי חיות הנושאות את הכסא אינן רואות את הכבוד אמר ר"ש בן יוחי אף מלאכי השרת שחייהן חיי עולם אינן רואין את הכבוד כי בשעת מיתה פוקח עיניו ונותן רשות לעין לראות הוד שכינתו היאך ממלא את כל העולם כולו ויושב ודן את החולה כדאיתא בשבת (דף י"ב) ובנדרים (דף מ') והיינו כל העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי השכינה בפ"א דקדושין (דף מ') ובחגיגה פרק אין דורשין (י"ג ע"ב) אפילו סנדלפון שקושר כתרים לקונו אינו יודע מקומו ברוך כבוד ה' ממקומו במקומו לא נאמר מכלל שאינן יודעין מקומו כל שלא חס על כבוד קונו המסתכל בקשת מראה הכבוד סביבו כמראה הקשת ומה שאמר דמות כבוד ה' ולא שיש לו פרצוף אלא שלא יתבהל הנביא כי לא ראיתם כל תמונה תמונה בגי' פרצו"ף אד"ם כמה דמיונות ראו בסיני פנים בפנים בפסקתא הבורא אין לו כנוי אלא ברצון נפשו הן הראנו ה' אלהינו את כבודו כי אלהים קדושים הוא כי ה' אלהיך אש אכלה הוא. באלפא ביתא דר"ע קרוב ה' לנשברי לב שכל שבורי לב חביבין לפני הקב"ה יותר ממלאכי השרת שמרוחקין מן השכינה ל"ו אלפים רבבות פרסאות שרפים עומדים ממעל לו והנביאים רואין מתוך הדיבור המראה ודבר מה יראני ושמואל ירא מהגיד המראה אל עלי ה' במראה אליו אתודע כרובים בגי' מרא"ה כבו"ד. במדרש תדשא שנים כרובים כנגד ה' אלהים יהוד שמו משמעותו היה הוה ועתיד להיות ליראה את הש"ם הנכבד בגי' ליראה ד' אותיות ומהללים לשם תפארתך בגי' ארבע האותיות יהוה באת בש מצפץ מצפץ בגי' ברחמים יהוד זו מדת הרחמים ה' ה' אל רחום וחנון יוד ה"א ו"ו ה"א אלף דלת נון יוד בגי' זה הוא הרחמנות ד"א בגי' את"ה בעוה"ז ובעוה"ב אלהים בגי' זה דיין אלהינו בגי' הדן יחידי דעו כי ה' הוא האלהים אלהים במלוי אלף למד הי יוד מם כמו באת בש השם מצפץ אהיה אשר אהיה כמו אהיה בכל ע"ת ד"א בכל צרה ה' עמכם ודאי כמו אהיה באת בש אהיה באת בש ודאי שמן תורק שמך כמו ד' אותיות שמך וכל השמות יוצאין משם הנכבד ב"ה וב"ש ספר המרכבה וספר מעשה בראשית וס' יצירה וס' שמות וס' הכבוד אין לכתוב בס' הזה וסודות חמשים שערי בינה ואלפא ביתא יהיה לך לעבדיך סוד ה' ליראיו ואת ישרים סודו הזהירנו הבורא ליחדו פעמים ה' אלקינו ה' אחד בקבלת הלב האמנתו ולא בשמיעת האוזן בכיון נקבלהו באלוה זה אלקינו ולהאמין שהוא אחד ויחוד שמו וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וגו' הוא קדמון וחי לעולמים ואין לו שותף והוא אחד ואין לדמותו אל דמות וצורה ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ומה דמות תערכו לו ומשמותיו ומשבחיו ומעשיו נוכל לידע כי אין כמוהו ב"ה וב"ש.
קדש עצמך במותר לך ובכל דבר וטוב לך כמו בפ' אלו טריפות (דף מ"ד) איזהו חכם הרואה טריפה לעצמו ובמס' יו"ט (כ"א ע"ב) בר"ג שמחמיר לעצמו ומקיל לאחרים ואמרי' בכל דוכתי אדם חשוב שאני וכן יפת תואר לא דברה תורה אלא כנגד היצר כדאמרינן בפ"א דקדושין (דף כ"א) ונענש דוד באבשלום כדאמרי' בסנהדרין (דף כ"א) אמאי לא דרשת סמוכין קדש עצמך במותר לך וזהו ויותר מהמה בני הזהר. אל תשבע שבועת אמת בויקרא רבה ר' יונה אמר אפי' על האמת וכן אוכלי טהרות כמו במס' חגיגה (דף י"ח) בגדי עם הארץ מדרס לפרושין בגדי פרושין מדרס לאוכלי תרומה. ובמס' נדה (ל"ח ע"א) חסידים הראשונים לא היו משמשין מטותיהן כי מיום רביעי ואילך פן יולידו בשבת וכן ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה וכן ייחוד דפנויה שגזרו סנהדרין ובפ' בתרא דקדושין (דף ע"א) ובע"ז (דף ל"ו) וכן הרחק מפתח ביתה וכן בע"ז (דף כ') ונשמרתם מכל דבר רע שלא יסתכל אפי' בפנויה וכן בפ"ב דשחיטת חולין (דף ל"ז) גבי יחזקאל שלא אכל כל ימיו בשר כוס כוס מעולם אע"פ שמסוכנת מותרת וכן לא הרהרתי ביום אפי' על אשתי שלא אבא לידי קרי בלילה. בתנחומא ותצא דינה בת לאה שנו רבותי' לא תצא אשה בכבול לרשות הרבים אמרו אפי' בחול אינה יוצאה לרשות הרבים מפני שהעם מסתכלין בה שלא ניתן תכשיטין לאשה אלא להתקשט בתוך ביתה שאין נותנין פירצה לפני הכשר ברית כרתי לעיני וגו' על אחת כמה וכמה כל עיקר לא היה מסתכל באשת איש לכך כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה אמר רבי לוי זוכה לכהנים לובשים בגדי כהונה גדולה ועשית משבצות זהב ואמר בפ' ד' דנדרים (דף כ') כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה כדי שלא יתן עיניו באחרת אעפ"כ ישמש פנים כנגד פנים שהאשה נהנית בין שדי ילין ואהבת לרעך כמוך בפרק בתרא דמגילה (דף כ"ח) לא הקפדתי בתוך ביתי וכן לא השתנתי במקום שהתפללתי והרבה פרישות תני סיעות בני אדם המהלכין בדרך ופגעו בהם לסטים ואמרו תנו לנו א' או נהרוג כלכם יהרגו כלם ייחדו להם אחד ימסרו אותו ואל יהרגו כלם עולא בר קושר תבעתיה מלכתא ערק ואזל ללוד גבי ר"י בן לוי אתון ואוקפן מדינתא אמרין אי לא יהביתון לי נחרב מדינתא סלק רבי יהושע בן לוי ויהב להון הוה אליהו זכור לטוב מתגלי עלוי לא אתגלי עלוי צם כמה יומין ואתגלי עליה אמר למסורות אנא מתגלי א"ל ולא משנה עשיתי א"ל ולא משנת חסידים הרי חסיד יש לו להניח אף דבר המותר ר' אבא בר' זבינה הוה מחייט גבי חד ארמאי ברומי אייתי ליה נבילה אמר ליה אכול ואי לא קטלינא לך אמר ליה אי בעית מקטל קטול ירושלמי דנדרים פ' קונם ר' יונתן הוה ציים כל ערובות ריש שתא ר' אבא ציים כל ערובת שבת ר' זעירא אמר תלת מאוון צומין אית דאמר תשע מאוון לא חש על מגילת תענית לא ידע ואשם ונשא עונו ר' יוסי הגלילי אומר הרי הכתוב ענש את מי שאינו יודע על אחת כמה וכמה מי שבא לידו עסק עבירה וידע ואם כך ענש מי שבא לידו ספק עבירה על אחת כמה וכמה ישלם שכר מי שבא לידו ספק מצוה ר' מנחם בר' יוסי אומר הנהנה שוה פרוטה מן ההקדש מביא מעילה וחומש ומביא אשם בשתי סלעים צא וחשוב כמה פרוטות בשני סלעים קרוב לאלפים א"כ ענש הכתוב את השוגג על אחת כמה וכמה שהוא משלם שכר לעושי המצוה ר"י אומר אם בא נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים צא ולמד מאדם הראשון שלא נצטוה אלא על מצות לא תעשה שעה אחת ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו עליו לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות אם מדת הפורענות מועטת כך מדה טובה השב מן הפגולים ומן הנותרות והמתענה ביום הכפורים על אחת כמה וכמה שיזכה לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות ר"ע אומר הרי הוא אומר על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת אם מתקיים עדות בשנים למה פרט הכתוב בשלשה אלא להביא את השלישי להחמיר עליו ולעשות דינו כיוצא באלו אם כך ענש הכתוב את הנטפל לעוברי עבירה כעוברי עבירה עאכ"ו שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה כעושי מצוה רבי אומר הרי הוא או' ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים וגו' ואם הכתוב ענש למי שבא לו ספק נפש אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים עאכ"ו שתנתן לו נפשו ר' אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדה ושכחת עומר בשדה למען יברכך קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא יודע אמור מעתה סלע היתה צרורה לו בכנפיו ונפלה לו ומצאה עני הלך ונתפרנס בה הרי הכתוב קבע לו ברכה ר"ש אומר מי גם בכם ויסגור דלתים ולא תאירו מזבחי חנם שני דברים משמשין את הגוף ואין נמנעין לעשותן ואין נוטלין עליהן שכר ומה דברים שאין נוטלין שכר לא עשיתם עמי חנם. עאכ"ו דברים שנוטלין עליהם שכר. ביומא (ל"ט ע"א) והתקדשתם והייתם קדושים אם מקדש עצמו מלמטה מקדשים אותו מלמעלה.
<h2>דף פו.</h2>
שורש אהבת השם. בשלש עשרה מקומות בתורה הזהירנו לאהבה אותו בספרי ואהבת את ה' אלהיך עשה מאהבה שהעושה מאהבה שכרו כפול ומכופל כאהבת האבות ואהבת אוהבהו על הבריות כאברהם אביך שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן וגו' שגיירן והכניסן תחת כנפי השכינה, בכל לבבך בשני יצרך ביצר טוב וביצר רע בכל לבבך שלא יהא לבך חלוק על הקב"ה, ובכל נפשך אפילו נוטל את נפשך, שמעון בן עזאי אומר אהבהו עד מצוי נפש לאהבה את ה' אלקיכם, שמא תאמר הריני לומד תורה בשביל שאהא עשיר בשביל שאקרא ר' בשביל שאקבל שכר לעולם הבא בשביל שאשב בישיבה בשביל שאאריך ימים תלמוד לומר לאהבה כל מה שתעשו לא תעשו אלא מאהבה, ר"א ב"צ אומר עשה דברים לשם פועלם ודבר בהם לשם שמים ואל תעשם עטרה להתגדל בהם, ובכל מאדך במס' ברכות פרק הרואה (דף נ"ד) בכל מדה ומדה שהוא מודד לך תהא מודה לו בכל מאד ומאד ירושלמי בברכות עשה מאהבה אם באת לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב שונא, בשילהי מס' יומא (דף פ"ו) ואהבת את ה' אלהיך שיהא ש"ש מתאהב על ידך שיקרא וישנה וישמש תלמידי חכמים משאו ומתנו באמונה ודבורו בנחת עם הבריות מה הבריות אומרים אשרי מי שלמד תורה, במס' נדרים בפ' קונם יין (דף ס"ב) למוד מאהבה וסוף הכבוד לבוא, בתנא דבי אליהו שכר האהבה ב' חלקים ושכר היראה חלק אחד, במס' סוטה בשילהי פרק כשם שהמים (דף ל"א) ועושה חסד לאלפים לאוהביו. בשוחר טוב ארחמך ה' חזקי אאהבך לבריותיך במדרש תדשא בברייתא רבי פנחס בן יאיר עולה כנגד האהבה איזהו היא יש צדיקים עובדים להקב"ה ונותנים לו כבוד ויקר למלכותו מפני שהוא קודם לכל.
שורש האהבה שהנפש מליאה אהבת ה' וקשורה בעבותות האהבה בשמחה ובטוב לבב ולא כעובד רבו בעל כרחו אלא אפי' אם היו מוחין בידו האהבה בוערת בתוך לבו לעבוד ושמח להשלים רצון בוראו שכן אמר המשורר עבדו את ה' בשמחה ועובד בישרות לב, ולישרי לב שמחה ואינו עובד לו להנאתו ולא לכבודו, ואומר מה אני נבזה וחדל אישים היום כאן ומחר בקבר הן בעון חוללתי ואני מלא גלל איך נבחרתי ונבראתי להיות עבד למלך הכבוד כי כשהנשמה חושבת בעומק ביראה רשף אהבת הלב בוער בה וגיל שמחת הקרב מרבה ומשמחת הלב ועלז כליות גדל חכמת אדם תאיר פניו וישמחו בו אוהבי שמו כי כל האיש אשר חכמת השם בלבם חושבים בשמחה חשק עשיית רצון בוראם לעשות מצותיו בכל לב והאוהב אינו חושב הנאת העולם הזה ואינו חושש בטיולי אשתו ולא בבניו ובנותיו והכל כאין נגדו רק לעשות רצון בוראו ולזכות אחרים ולקדש שמו ולמסור עצמו באהבתו כאברהם הרימותי ידי אם מחוט ועד שרוך נעל כפנחס שמסר עצמו כשהרג זמרי ואין מנשאין את עצמן ואין מדברים דברים בטלים ואינם רואים פני נשים ושומעים חרפתם ואינם משיבים וכל מחשבותם עם בוראם ומנעימים זמרים לקונם וכל עשת מחשבותם בוער מאש אהבתו אשריו בזה ולבא.
שורש התורה להעמיק לדעת ולהשכיל. בתחלה ילמד להכיר את האותיות ואחר כך לחברם יחד היא נקראת תיבות ואח"כ הפסוק ואח"כ הפרשה ואח"כ המשנה ואח"כ התלמוד וקובץ על יד ירבה חנוך לנער על פי דרכו כדאמר' בכתובות ובקידושין (דף ל') טוב מלא כף נחת הלכ' אחת כדא' בויקרא רבה ואמרינן בספרא תזל כטל אמרתי כנוס דברי תורה כללין ופרטין ומוציאן כטיפין הללו של טל לא כטיפין גדולו' של מטר אלא כטיפין הללו של טל קטנו' ויש לו לדבר ליתן הפסק שיחזור בהן היטב כדאמרי' בריש תורת כהנים מה היו הפסקות משמשות ליתן ריוח למשה להתבונן בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין והלא דברי' ק"ו ומה אם מי ששמע מפי הקב"ה ומדבר ברוח הקדש צריך להבין בין פרשה לפרשה ובין ענין לענין על אחת כמה וכמ' להדיוט הלמד מן ההדיוט ואמרינן בפ"ק דחגיגה (דף ט') אינו דומה למי ששונה פרקו מאה פעמי' למאה ואחת ואמרינן בערובין בפ' כיצד מערבין (דף נ"ד) ר' פרידא הו(א)[ה] ליה חד תלמידא דהוה תני ליה ארבעה מאה זמנין ואמר בפ"ק דע"ז (דף י"ט) אמר רבא לעולם ילמד אדם ד"ת במקום שלבו חפץ שנא' כי אם בתורת ה' חפצו א"ר אין אד' לומ' תור' אלא מה שלבו חפץ כל העוס' בתור' הקב"ה עושה לו חפצו אמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה ליגרס אינש אע"ג דלא ידע מאי קאמר ליגמ' איניש והדר ליסבר ובברכות בפ' הרואה (דף ס"ג) הסכת ושמע ישראל הס ואח"כ כתת אם נבלת בהתנשא בה תנשא ותנן בפאה ומייתי לה במס' שבת בפ' מפנין (דף קכ"ז) ות"ת כנגד כלם ובפ"א דקדושין (דף מ') נענו כלם ואמרו ת"ת גדול שהתלמו' מביא לידי מעשה ואמרי' בשלהי מס' מנחות (דף ק"י) ומייתי לה בפ"ק דברכות (דף ה') אחד המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים. בספרי ולמדתם אותם ושמרתם לעשותם מגיד שהמעשה תלוי בתלמוד ואין התלמוד תלוי במעשה השומע מפי קטן שבישראל כשומע מפי גדול והשומע מפי חכם כשומע מפי סנהדרין (כשומע) [והשומע] מפי משה כשומע מפי הקב"ה. בתד"א רבא אדם שואל ומשיב בישיבתו בבה"מ כדי שלא יבא לידי תנומה ישאל אדם את הפסוק אעפ"י שהכל משחקי' עליו יכניס עצמו בגופו של הלכה אעפ"י שאינו בקי כלו' בהלכה. אם נבלת בהתנשא בה תנשא אם זמות יד לפה הרוצה שיעמוד בתורה נותנים לו עמל ד"ת נפש עמל עמלה לו המלמד ד"ת ברבים לישראל לש"ש ואינו נושא פנים לעני ולעשיר אלא שמקראן כאחת ומשנה שמשננן כאחת ומתוך כך הקב"ה מרח' עליו ונותן בו חכמה ובינה דעה והשכל במס' מנחות (דף ל' וד' צ"ט) ישנה אדם לקיי' לא ימוש ס' התורה הזה מפיך. באבות דר' נתן ר"י בן פנחס כל מי שיש בידו מדרש ואין בידו הלכות לא טעם טעמה של תורה וכל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעמה של יראת חטא. בספרי ולעבדו בכל לבבכם זו תלמוד וכן הוא או' לעבדה ולשמר' לעבדה זו תלמוד ולשמרה אלו מצות כל המצוה אשר אנכי מצוך למוד הלכות ואגדות כי לא על הלחם לבדו יחיה האד' זה מדרש כי על כל מוצא פי ה' אלו הלכות ואגדות ר"א בר צדוק אומר עשה דברים לשם פועלם דבר בהם בשמן. שמור ושמעת אם שמרת מעט סופך לשמור הרבה לשמור לעתיד לבא בערובין בפר' כיצד מעברין (דף נ"ד) אמר ר"א אם משים עצמו כענק לצואר שנראה ואינו נראה תלמודו מתקיים בידו א"נ כערוגה שהכל דשין אותה וכבשמים שהכל מתבשמי' בו א"נ משים לחיו כאבן זו שאינה נמחית וכמדבר הזה שהכל דשין בו וכתאנה כל זמן שממשמש בה מוצא בה תאנים וכדד הזה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא חלב כך דברי תורה כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה טעם ר' עקיבא או' מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו שנאמר ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם ומניין שצריך להראות לו פנים שנ' ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם אמר רב חסדא אין תורה נקנית אלא בסימנין. מן התורה שימה בפיהם סימנה בפניהם. מן הנביאים הציבי לך ציונים ציונין לתורה. מן הכתובים אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא עשה מודיעים לתורה לא בשמים היא לא תמצא תורה במי שמגביה עצמו או במי שמרחיב דעתו עליה כים ולא בסחרנים ולא בתגרים בפרקי אבות הוי שותה בצמא את דבריהם הפוך בה והפך בה סמא דכולא בה ומינה לא תזוע. בפ' א' דחגיגה (דף ג') בעלי אסופות אלו ת"ח שיושבין אסופות אסופות ועוסקי' בתורה הללו מטמאין והללו מטהרין הללו אוסרין והללו מתירין הללו פוסלין והללו מכשירין עשה אזנך כאפרכסת לשמוע דבריהן [כולם] נתנו מרועה אחד אל אחד נתנן ופרנס אחד אמרן מפי אדון כל המעשים ב"ה, בקדושין בסופו (דף פ"ב) מניח אני כל אומניות שבעולם ועוסק בתורה שעומדין לאדם בבחרותו ובזקנותו בעוה"ז ובעוה"ב ובפ"א (דף ל') ישלש שנותיו ליומי שליש במקר' שליש במשנ' שליש בתלמו', בפ"א דחגיגה (דף ה') ואותי יום יום ידרושון כל העוסק בתו' אפי' יום א' בשנה מעל' עליו הכתוב כאלו עסק בה כל השנה כולה. בפ"א דקדושין (דף ל') אמר ר"י בן לוי כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו קבלה מהר חורב והודע' לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב עד היכן חייב אדם ללמד את בנו תורה אמר ר"י אמר שמואל כגון ר' זבולון בן דן שלמדו אבי אביו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות, כל המלמד את בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו למדה לבנו ולבן בנו עד סוף כל הדורות רבה בר הונא לא טעים אומצא עד דמקרי ליה לינוקא מוספא, והיה מוסיף לו יותר.
ת"ר ושננתם שיהו ד"ת מחודדים בפיך שאם ישאלך אדם דבר הלכה אל תגמגם ותאמר לו אלא אמור לו מיד ויש לו ללמוד על מנת לעשותה כדאמרינן ביבמות פ' בית שמאי (דף ק"ט) ר' יוסי או' האומ' אין לו תורה אפי' תורה אין לו מאי טעמא אמר רב פפא אמר קרא ולמדת' ועשיתם כל שישנו בעשיי' ישנו בלמידה וכל שאינו בעשייה אינו בלמידה וכשלומד יש לישב באימה כדאמר בפ"ק דברכות (ד' כ"ב) והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב מה להלן באימה וביראה ברתת ובזיע אף כאן. בפ' במה מדליקין (ד' ל') ושבח אני את השמחה אין שכינה שורה אלא מתוך שמחה של מצוה אמר ר"י אמר רב וכן הלכה ומקשה, ומשני התלמיד ישב באימ' וכן הרב כשמגיד ההלכה אבל קודם שיפתח יאמר הרב מילי דבדיחותא והדר יתיב באימתא. ואמרי' בפסיקת' אנכי ה' אלהיך אמר ר' חנינא בר פפא נראה להם הקב"ה בפנים זעומות למקר' כשאדם לומד את בנו תורה צריך ללמדו באימ' למקרא, פנים בינונים למשנה, פנים מסבירות לתלמוד פנים שוחקות אע"פ שאתם רואים הדמיונות אנכי ה' אלקיך א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן כל המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו שנ' אלה תולדות אהרן ומשה ומזכיר בני אהרן וכל העוס' בתורה כאלו משים שלום בפמליא של מעלה ושל מטה ולכל העול' שנ' או יחזיק במעוזי יעש' שלום לי ומקרב הגאולה לאמר לציון עמי אתה בשלהי פרק לולב הגזול (ד' מ"ט) אר"א פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה זו תורה לשמה בפ' קמא דתענית (ד' ז') העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים ואין ד"ת מתקיימין ביחידי ואין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה אמר ר' הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכלם, ואמרינן בשלהי פ' לולב וערבה (ד' מ"ט) ובפ' בתר' דמועד קטן חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר ואין לו ליהנות מכבוד התורה, ק"ו מכלי שרת, אעפ"י שפטור מליתן מס, כדאמרי' בפ' קונם יין ובפ' א' דבבא בתרא (ד' ח'), ויהא משאו ומתנו באמונה, כדאמרינן ביומא (דף פ"ו) ואמרי' בשלהי פרק א' דמגילה גדול תלמוד תורה מבנין ב"ה ובשאלתות דרב אחאי משמע דמעש' דידיה גדול מתלמו' אחרי' מדרבי יוחנן מנח תפילין והדר אמר לו. ותנא לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה ולאגמורי לאחרי' עדיף בשלהי פ"א דבבא קמא ואמרי' בפ' חלק (דף ק"ג) אמר רב ששת כל הלומד תורה בעוה"ז זוכה ללומדה לעוה"ב שנ' ומרוה גם הוא יורה.
שורש ליראה. הזהירנו בתורה בשלש עשרה מקומות ליראה אותו ירושלמי דברכות עשה מיראה שאם באת לבעט דע שאתה ירא ואין ירא מבעט בפ"א דתמורה את ה' אלהיך תירא מכאן אזהרה למוציא שם שמים לבטלה בפרק קמא דנדרים (דף ז') אמר רבי חנן א"ר השומע הזכרת שם מפי חבירו צריך לנדותו, כתיב ליראה את השם הנכבד מה כבודו במס' סופרים (פ"ה ב') הכותב השם אפי' המלך שואל בשלומו אינו עונה לו, בפ' חלק (דף קא) אין מזכירין שם שמים על הרקיקה בפ"ג דמכות (דף כ"ב) ובספרי אזהרה למוחק את השם ואבדתם את שמם לא תעשון כן לה' בשלהי פרק שבועות העדות (דף ל"ה) אחרים אומרים כל שהוא לפני ה' נמחק לאחריו אינו נמחק וכן הלכה במס' סופרים (פ"ה ב') נתכוין לכתוב את השם וכתב יהודה עושה ד' ה' ומוחק ה' האחרון בירושלמי בפ' החובל המזכיר את השם בכל עת צריך נדוי בפ' קמא דנדרים (דף ז') כ"מ שהזכר' השם מצויה שם עניות מצויה בפ' שבועות הדיינין (דף ל"ט) כל העולם נזדעזע בשעה שאמר לא תשא את שם ה' בשילהי יומא (דף פ"ו) חמורות לא תשא בברייתא דרבי פנחס יש עובדין להקב"ה ביראה ובאימה גדולה ופחד מרובה ומתפללין להנצל מן הקללות הכתובות על המועלין במצותיו ועל העוברים פקדיו של הקב"ה בין בעוה"ז בין בעוה"ב בעוה"ז מן החלאים והמכות והמכאובות ושלא יצטרכו לבריות ושלא ימשלו בם זרים ולא יראו מיתה או דבר רע בזרעם וכדי שימלאו ימיהם בטוב ובברכה ובעוה"ב להנצל מן הפורענות ומן השחיתות ומן יקדות אש של גיהנם העתידה ללהט ולבער את הרשעים ליום הדין הגדול ועליה חטאת קריבה.
שורש היראה שקשה לו לעשות ועוזב תאותו ויצרו בעבור יראת השם וירא פן לא יהיה תמים לפני ה' כמו אברהם כי ירא אלהים אתה כי זה גדול מן הנסיונות וכן ועובדיה היה ירא וקשה לו מפני איזבל יראו את ה' קדושיו דברים הקשים ללב ויראת מאלהיך דברים המסורים ללב את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ומורא רבך כ"ש.
